גז"ד לאנג'ל שלגין שהורשעה ברצח הקשישה אצלה עבדה ובהצתה

השופט כמאל סעב :

1. א.     הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות: האחת, עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), והשנייה עבירה של הצתה בניגוד לסעיף 448 לחוק.

העובדות שבבסיס ההרשעה היו כדלקמן:

ביום 10.1.2006, בשעה 19:30, או בסמוך לכך (להלן: " יום האירוע") הגיעה הנאשמת לדירת אינס (נעמי) רוטשטיין ילידת 1922 (להלן: "המנוחה"). הנאשמת עבדה בעבר כעוזרת בית אצל המנוחה ועל רקע זה הייתה היכרות קודמת ביניהן.

ביום האירוע שהתה הנאשמת במחיצתה של המנוחה מספר שעות. סמוך לחצות ובעקבות ויכוח אשר פרץ בין שתיהן, החליטה הנאשמת להמית את המנוחה. הנאשמת ניגשה לחדר השירות שבדירה ונטלה משם חוט פשתן (להלן: "החוט"), מתוך כוונה לחנוק את המנוחה באמצעותו ולגרום למותה. הנאשמת התקרבה אל מאחורי המנוחה, כרכה את החוט סביב צווארה, חנקה אותה באמצעותו וגרמה למותה.

מות המנוחה נגרם כתוצאה מתשניק מכני בעקבות הידוק לולאה סביב צווארה, כתוצאה מהחניקה המוזכרת לעיל.

לאחר שהנאשמת גרמה למות המנוחה, פיזרה את הפריטים השייכים למנוחה, יצרה אי- סדר בדירה ושילחה אש במספר מוקדים בדירה, כל זאת במטרה ליצור תמונה לפיה המנוחה מצאה מותה במהלך שוד. בדרך זו ביקשה לטשטש את העקבות ולהקשות על זיהויה.

כאמור, במעשים הנ"ל גרמה הנאשמת למותה של המנוחה בכוונה תחילה, לאחר שהחליטה להמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות מטעם המנוחה בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכלה הנאשמת להבין את תוצאות מעשיה, ולאחר שהכינה את המכשיר שבאמצעותו המיתה אותה.

            זאת ועוד, במעשה הנ"ל היא שילחה אש במזיד בדירת המנוחה.

  ב.       לאחר הרשעתה בדין ומתן הכרעת דין בחודש אפריל 2007, חל שינוי בייצוג הנאשמת ועו"ד קינג נטל על עצמו את ייצוגה.

בשלב זה ביקש הסנגור לדחות את הדיון מספר פעמים, זאת כדי לאפשר לו ללמוד את החומר ולכלכל צעדיו ובין היתר, לתת לו שהות להגיש חוות דעת רפואית ערוכה על ידי פסיכיאטר, לשם הנחת תשתית לטענה שיש להטיל על הנאשמת עונש מופחת. נעתרנו לבקשותיו, הוגשה חוות דעת מטעם הנאשמת וקיימנו דיון בו שמענו את המומחה מטעמה. הסנגור שב והגיש חוות דעת משלימה בשלב מאוחר, עפ"י הרשות שניתנה לו. לכל זה נשוב בשלב מאוחר.

הנאשמת טוענת כי יש להחיל עליה את הוראת סעיף 300א (א) לחוק ובטרם אדון בעניין דא אסקור להלן את המצב הנורמטיבי בסוגיה זו.

2.         המצב הנורמטיבי:

   א.      נושא הענישה המופחתת עלה לתודעה באופן בולט ומשמעותי, אחרי הפרשות של כרמלה בוחבוט (ראו, ע"פ 6353/94 בוחבוט נ' מדינת ישראל,פ"ד מט(3) 647 (1995)) ופרשת שוקי בסו (ראו, 416/93(מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' בסו, פ"מ תשנ"ד(3) 281 (1994)).הוא בא לעולם המשפט ונולד לאחר תיקון מס' 44 לחוק העונשין, (הצעות חוק תשנ"ה 475, 476). מטרת המחוקק היתה להעניק בידי בית המשפט את הסמכות שלא להטיל עונש החובה, מאסר עולם, על קבוצה מסוימת של נאשמים בהתקיימם של תנאים שנקבעו בחוק המתוקן, קרי, סעיף 300א' לחוק העונשין ואשר קובע כי:

סעיף 300א:

"על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:

(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח -

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה." .